Yahrzeit of the YISMACH MOSHE

B"H

These days, we are commemorating the Yahrzeit of the "Yismach Moshe - Rabbi Moshe Teitelbaum", 1759 - 28th Tammuz 1841.

With permission of Rabbi Yechiel Goldhaber (Chassid Karlin - Stolin, Jerusalem), I am publishing his writing on the YISMACH MOSHE. The following article is also being published in a magazine of the Chassidut SATMAR. Unfortunately, I haven't found the time yet, translating the writings of Rabbi Goldhaber into English but those of you speaking Hebrew - ENJOY !

בחלום אדבר בו

משה איש האלקים, בחזותו מראות אלקים, מערכות שלימות ביאורים בתורת אלקים, בחלום הלילה בנפול תרדמה על האנשים,

א

הרב יחיאל גלדהבר

האריז"ל תיקן מה שקלקל בלעם/ שנות חייו של בלעם/ זה לעומת זה/ מתקופת האר"י ואילך לא יהיו גזירות שמדות/

רבינו משה איש אלוקים בעל "ישמח משה" זיע"א, אשר זכה להסתופף בצלם של אריות שבחבורת הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע, ה"ה רבן של ישראל מרן החוזה מלובלין זי"ע, הרה"ק המגיד מקאז'ניץ זי"ע בעל "עבודת ישראל", והרה"ק בעל "אוהב ישראל" מאפטא זי"ע. המגיד מקאז'ניץ במכתב קדשו אליו מכתירו בתואר "הרב המאור הגדול החריף ובקי הגאון המפורסם".

רבינו הישמח משה אור עולם זכה לראות בגבהי מרומים, משמיא נגלו אליו רזין וסודות עלאיים, דברים נפלאים ונשגבים שנגלו אליו הן בהקיץ והן בחלום, מהם מערכת שלימות של ביאורי כתובים ומאמרי חז"ל, ונתקיים אצלו הכתוב (במדבר יב, ו) בחלום אדבר בו1. לרגל יומא דהילולא דיליה ביום כ"ח בתמוז, אעלה ע"ג הכתב, צוהר קטן מדברי תורתו וקדושתו, והוא "תורה מן השמים" בכבשונו של עולם.

את חלומות חזה באור יקרות, ונגלה לפניו המראה, בדיוק כרואה בעיני בשר, ופרט אחד לא נפל ממנו. דברים מפורשים על כך מעיד נכדו הגדול הרה"ק מרן בעל "ייטב לב" זי"ע. בספרו על פרשת אמור, לאחר שהוא מזכיר את דבריו הידועים והמחודשים של רמ"ע מפאנו בספרו "עשרה מאמרות" (מאמר אם כל חי, ח"ג פרק כג) שאף-על-פי שבית המקדש חרב, הרי אליהו הנביא עומד ומקריב גם היום תמידיו מדי יום ביומו, הוא ממשיך לספר: "ומקובלני ממוזלה"ה בעל המחבר ספר ישמח משה ותשובת השיב משה, כי פעם אחת אחר שסיים תפילת י"ח עלה בלבו להתפלל לראות הדבר הנ"ל האמור ב'עשרה מאמרות', ועם לבבו אמר אולי קיימא לי שעתא, ואזכה לראותו, ותיכף התפלל על זה, ומילא ה' שאלתו, וראה עין בעין את אליהו מלובש בבגדי כהונה, עומד ומקריב התמיד כסדרו, ודבריו הללו נודעו לרבים"2

ראייתו של רבינו הישמח משה היתה ברורה כל כך עד שחזה בעיניו הקדושות עד לפרטי פרטים. בהקדמה לספר "ישמח משה" מציינים נכדיו בתולדותיו "תהלה למשה" השלמה לכך מה שסיפר ה"ייטב לב", כי שאל את זקינו –בעל ישמח משה: "אם היה אליהו מלובש בשעת הקרבה בשמונה בגדים ככהן גדול, או בארבע בגדים ככהן הדיוט, והשיב לו רק בארבע3".

האריז"ל תיקן מה שקלקל בלעם

גילוי נפלא מכבשונו של עולם אודות קדושת מרן עיר וקדיש האריז"ל נתגלה לו לרבינו בספרו "ישמח משה" פרשת בלק עה"כ (פרק כד פסוק יד) איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך: "במוצאי חג השבועות אלי דבר יגונב בחלומי, דהאריז"ל חי ל"ד שנין, משום שתיקן מה שקלקל בלעם הרשע בל"ד שנין דחי, כמבואר בגמרא (סנהדרין קו, ב) דחי בלעם ל"ד שנין, ואתבונן אלי בבוקר והנה הוא אמת, שבלעם הרשע פעל השמדיות, ועל ידי חטא פעור נפערו לגזור עליהם שמדיות, והיינו: איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים (במדבר כד, יח) והבן זה, והאריז"ל תיקן שלא יהיו שמדיות4, והבן זה".

שנות חייו של בלעם

והנה דברים כאן סתומים במקצת, ויש לבארם אחת אחת. ראשית: על סכום שנות חייו של בלעם, הוא מהדברים העלומים ביותר. כמה מקומות במדרשי חז"ל הקדימו אותו לתקופת האבות, לדוגמה: שהוא לבן הארמי5, יש שאיחרו אותו שהיה מיועציו של פרעה6, ויש שאיחרו אותו כ"בלע בן בעור" שמלך באדום לפני תקופת מלכי ישראל, ושם עירו 'דנהבה'7. אולם כמובן שכל זה בגדר דרוש, כדי להשוות בין רשע לרשע8, או שמא כוונו לכך ע"י גלגול9.

אולם שנות בלעם שנקט הישמח משה, מקורו בגמרא סנהדרין דף קו ע"ב שמין אחד שאל את ר' חנינא בן כמה היה בלעם כשנהרג, ענה לו ר"ח שדבר מפורש אינו כתוב, אלא מדכתיב 'אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם' היה בן ל"ג או בן ל"ד כשנהרג10. השיב אותו מין, שפיר קאמרת, לדידי חזי לי פנקסיה דבלעם11 והוה כתיב ביה בר תלתין ותלת שנין בלעם חגירא כד קטיל. ורש"י ביאר היטיב שר' חנינא לא נקט כהני שיטות שבלעם היה עוד מתקופת שיעבוד מצרים, שא"כ היה זקן יותר ממאתיים שנה12! הרי לפי הפנקס של בלעם, היה בן ל"ג שנה, ולא ל"ד.

אולי אפשר לומר שרבינו בעל הישמח משה סמך על המובא בבעל הטורים עה"פ 'תמת נפשי מות ישרים', ותפילתו לא התקבלה ונהרג בגיל נוער: "כדאיתא אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, שבן ל"ד שנה היה כשהרגו פנחס".

כאן המקום להעתיק דברות קדשו של בעל "אמרי נועם" הרה"ק רבי מאיר הורביץ מדז'יקוב זי"ע שפירש ע"ד דרוש את דברי האע"ז לפסוק (אחרי טז, י) בהסבר שעיר המשתלח כתב: "ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מלת עזאזל תדע סודו וסוד שמו כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז בהיותך בן שלשים ושלש תדענו".

מעיר על כך הרב מדז'יקוב: "וכבר נלאו חכמי לב הבין פשר דברו, בראש ובראשונה הרמב"ן שניסה להבין את סודו13 ולדעתו שענין עזאזל הוא קלי' בלעם הרשע אשר המשיך כחו מכישוף. והנה המילות שאחר עזאזל הם יעמ"ד ח"י העולה בלע"ם. וזהו כונתו באמרו "בהיותך בן שלשים ושלש", ההינו כאשר תבא אל זה שהיה ימי חייו ל"ג, אז תדענו, ומסיים האמרי נועם: "וכתב זאת בדרך חידה כדרכו בקודש"14.

שנות חייו של האריז"ל

עוד תמוה בדברות קדשו: שהאר"י חי בן ל"ד שנה בעלמא הדין, וכידוע ומפורסם ששנות חייו היו ל"ח שנים15. תמיה זו, הפנה אדמו"ר מתולדות אהרן הגה"צ רבי אברהם יצחק קאהן זצוק"ל, אל רבו מרן רבינו הקדוש זיע"א.

רבינו הק' זי"ע ענהו בטוב טעם, בדרך אפשר, ששלושת שנים הראשונות, אינם נחשבות, הואיל ואין בהם עדיין תורה: "ואף שהאר"י ז"ל היה קדוש מרחם ונתמלא העולם כולו אורה מיום הולדו, עכ"ז כדי לתקן טומאת בלעם צריך כוח התורה, וזה מתחיל בשנה החמישית, נמצא לענין זה החשבון מכוון ל"ד שנים"16.

זה לעומת זה

אפשר לומר, שכוונת רבינו ה"ישמח משה" בכוחו של האר"י מול כוח הטומאה של בלעם, שאכן הם מותאמים זה לעומת זה. הלא על בלעם העידו חז"ל שהגיע לדרגה הכי נעלה של נבואה. ואילו (להבדיל) על האריז"ל הובא בכמה מקומות שזכה לבחינת נבואה.

אתחיל בעובדה שהיה עם רבינו הקדוש זי"ע, כפי שמספר הרב יוסף שיינבערגער ע"ה: זכורני בשנת תשי"ט בנסוע מרן זי"ע לא"י, זכיתי לנסוע אז עם כל הנלוים אלו. בהיותינו בספינה, נתגלגלה פעם השיחה על גדולתו של הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצ"ל. סיפרתי למרן זי"ע כי הגאון רבי חיים סולובייצי'ק זצ"ל מבריסק אמר: על ר' יהושע לייב אפשר לומר "ואליו תשמעון", אבל גאון אדיר בירושלים אמר שלא להדפיס אימרה זו, כיון שהפסוק "אליו תשמעון" נאמר בתורה רק על נביא בלבד (דברים יח, טו).

רבינו הק' זי"ע שהיה נראה אותה שעה כמתנמנם הגיב בקצרה ואמר: רבי עקיבא אייגער באו"ח הל' קדושה ---רבינו התנער לפתע ממקומו ואמר: נו, דער אריז"ל הקדוש, דער אריז"ל הקדוש (כלומר שאני). ביאור הדברים: בשו"ע סי' קכה כתוב: אין הצבור אומרים עם ש"צ נקדישך אלא שותקין וגו', ובהג' רעק"א: "אבל בכתבי האר"י כתב דיש לומר כל הקדושה עם הש"ץ מלה במלה עכ"ל, ואליו תשמעון". הרי שמצאנו על האר"י ביטוי הנאמר רק לנביא17.

אולם הדברים מפורשים ביתר שאת, שכן העיד מרן הב"י על האר"י, שזכה להגיע לדרגת נביא ממש. באיגרתו המפורסמת של ר' שלמה שלומיל, בה הוא מספר על תולדותיה של עיר צפת, ובמיוחד על שבחי האר"י, בתו"ד הוא כותב דברים נפלאים:

"ואני הצעיר שלמה מעיד שדברתי עם אלמנותו של רי"ק ז"ל [=רבי יוסף קארו]18 וסיפרה לי שמהררי"ק היה לו בן נחמד ושידך אותו עם בתו של האר"י ז"ל. והלך מהררי"ק עם בנו לסעודת אירוסים לבתו של האריז"ל כיון שחזר לביתו אמר מהררי"ק לאשתו, אשתי, מה אומר לך או מה אספר מהרזים ומהטעמי התורה והמצות, מהידיעה הרווחתי עתה בזה הסעודה מפה הקדוש של ר' יצחק אשכנזי. היכן הוא כח ביד בשר ודם להשיג בשכלו מה שיודע הוא, והיכן הוא כח ביד שום מלאך לידע מה שיודע הוא. אין זה כי אם נשמה אחת מהנביאים הראשונים, שאפילו תנא אחד אינו יכול לומר מה שאמר הוא...19.

מהדורות האחרונים, נמצאנו שחידוש זה הובא הן באופן מפורש והן ברמיזה בכמה ספרים קדושים. רבי שלמה גאליקו, מתלמידי הרש"ש, כותב במנין המצוות שלו, במצות עשה, לשמוע דברי הנביא: "והנה מצוה זאת אע"פ שרואיה לכל זמן שיש נביא בישראל, כמו ששמועה שמענו בקרב הימים נתגלה אור מופלא עיר וקדיש מוהר"ר יצחק לוריא שכל ישראל יעידון יגידון שדבריו דברי אלקים חיים"20. באגה"ק לבעל התניא (יט) משמע שהוא הגיע למדרגה הגדולה ביותר נעלית שבנבואה. הרה"ק רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע כותב, שעוד גילה הרבה דברים שלמעלה ממדריגת השגת הנביאים21. הרה"ק רבי יצחק אייזיק סאפרין זצ"ל אדמו"ר מקאמארנא, בעל "זוהר חי" בספרו "שלחן הטהור" מתבטא כמה פעמים באופן מופלא ביותר על מדרגותיו של האר"י. ופע"א כותב: והיה מדרגתו גדול מן הנביאים, לא נראה ולא נשמע מדרגות גבוהות כאלו אף בימות התנאים...22.

מתקופת האר"י ואילך לא יהיו גזירות שמדות

רבינו הישמח משה מסביר הא שמתקופת האר"י ואילך הובטח שלא יהיו כבר גזירות שמד בעם ישראל, הגורם הוא, שבלעם הוא היה אבן היסוד והראשון שגרם לשמד בעם ישראל, בא האריז"ל ובפעולותיו הנשגבות שתיקן את טומאת בלעם, וכתוצאה מכך בוטלו גזירות השמד.

מקור לכך שמתקופת האר"י כבר לא תהיה גזירות שמד, לא מצאתי אצל גורי האר"י, אלא החיד"א כתב כן מד"ע, בהסברו למה ספר הזוהר התגלה רק בדור כל כך מאוחר. וכה מסביר ג"ע החיד"א: היות וגזירת החורבן היא אלף שנים, לא רצה הקב"ה שיתגלה ספר הזוהר שיש בו כמה חומרות ועונשים כרחם אב על בנים, שהרי באותו פרק היו שמדות ותוקף הצרות והיה ישראל בצער גדול. ואם היו מתגלים דברי הקדושים רשב"י וחביריו וכל העונשים, היה מקום לסט"א לקטרג יותר על ישראל לרעות ביעקב רעה אחר רעה. אבל אחרי שעברו אלף שנים מהחורבן, אז היה יכול לבוא משיח ובעונותינו הרבים אשתויי אשתהי... אבל כשל כח הסט"א בענין השמדות ותוקף הצרות, כי כבר הוברר הרבה כאמור מפי כבוד האר"י זצ"ל (וגזרת ת"ח טעם יש בדבר), ולכן סמוך לדורות שאחר האלף שנה מהחורבן, נתגלה אור הזוהר להגין על הדורות23. חידוש זה מצאנו אצל כמה מרועי החסידות, וכנראה ששתו מבארו של החיד"א.

הרה"ק אב"ד בוטשאטש בעל "אשל אברהם" רבי אברהם דוד ווארמאן זצ"ל מלמד זכות על אותם המדלגים באמירת הפיוטים: "יש מקום לומר שמהאר"י ז"ל והלאה שהובטחו עם ישראל שלא יהיה עוד גזירת שמד ח"ו על רבים... על ידי זה נכון למעט מלומר בשבת קודש דברים המעוררים דרך עצב, כגון בשבתות שבים פסח לעצרת...24".

מאידך, יש לציין מדברי היש"מ בעצמו בפירושו לדברי הירושלמי (תענית פ"א ה"א) אין ישראל נגאלין אלא בתשובה.. וכי אם לא יעשו תשובה לעולם לא יהיו נגאלין, אלא מעמיד להם מלך כהמן, ועי"כ יחזרו בתושבה. אחרי כמה תמיהות בדברי הירו', מפרש היש"מ בזה"ל: "אלא ודאי הכוונה שיעמיד מלך כהמן, היינו שיגזור להשמיד להרוג כמו המן, שגזר כן בלי שום תנאי, דהיינו -אם ישתמדו ויצאו מן הדת יתקיימו- דהוא לא גזר כן רק להשמיד וגו' ולא יועיל אף אם ירצו לקבל דת אומות עליהם ולעבוד ע"ז כמותם. כי חישב אותו רשע כי גם אם ישתמדו מ"מ יחזרו לדתם אחר איזה זמן, לכך לא רצה רק לקעקע ביצתן.. ע"כ אין להם נס והמלטה אחרת [אלא לחזור בתשובה]"25. הרי שיכול להיות היכי תמצא של גזירת שמד לפני ביאת הגואל.

המשך יבוא בעז"ה